<h1>תלמיד הרשב"א — עירובין</h1>
<h2>דף פג מז</h2>
[עירובין ב' ע"א] קדושת אולם לחוד וקדושת היכל לחוד. ונפקא מינה לשולחן ומנורה ומזבח הזהב אם הניחם באולם וכן נמי נפקא לן למאי דאמרינן במנחות פרק הקומץ רבה (כ"ז ע"ב) הנכנס להיכל שלא לצורך עבודה סופג את הארבעים וכן נפקא לן לדברים אחרים כדאיתא בפ"ק דזבחים. דכתיב אל פתח אולם הבית. פסוק זה איננו בכל התורה. ורבינו שמואל ז"ל דוחק לומר דנפקא ליה מדכתיב ביחזקאל (ח' ט"ז) והנה פתח היכל ה' בין האולם ולמזבח כעשרים וחמישה איש, דלמא היינו אולם היינו היכל דאי לא א"כ פתח היכל אין בין האולם ולמזבח אלא בין ההיכל והאולם ואם איתא לימא בין ההיכל ולמזבח אלא היינו היכל היינו אולם.
[עירובין ב' ע"ב] בין לרבנן בין לר' יהודה לילפי מפתח החצר, פירש"י ז"ל דארחב קא פריך אמאי לא הכשירו בו רחב עשרים כשער החצר אבל אגבוה ולמפסל יתר מה' (אמרת) לא מצי פריך דהא אשכחן פתח ההיכל דגבוה עשרים וקרי ליה פתח וכן נמי פתח האולם למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולעיל מוכח דלעיל לא בעו להחמיר במבוי לעשותו כקטן שבפתחים אלא להקל עליו ולעשותו כגדול שבפתחים. והראיה דלעיל אי הוי משכח דפתח אולם איקרי פתח אפילו אליבא דרבנן הוה מכשר ליה עד ארבעים כאולם. וכן פירש הראב"ד וכן דעת ר"ח ז"ל. ואיכא למידק דא"כ היכי קאמר מה להלן חמש ברוחב עשרים אף כאן חמש ברוחב [עשרים] דאלמא אגובהה קא פריך דאי ארחב לא הוה ליה למימר אלא מה להלן רחב עשרים אף כאן רחב עשרים. תירץ ריב"א ז"ל דלרבותא נקטיה ולומר ומה בשער החצר שאינו גבוה אלא חמש אשכחן דרחבו עשרים כ"ש הכא בפתח גבוה עשרים שיש להכשיר בו רחב עשרים.
[עירובין ב' ע"ב] רש"י. ואיבעית אימא כי כתוב חמש עשרה אף בגובהה הוא דכתיב. ופירש דכי כתיב קלעים חמש עשרה אמה מגובהן קאמר כל קלעי החצר גבהן חמש עשרה אמה אבל לרוחב השער לא למדנו שיעור, ופריך בגובהה והא וקומה חמש אמות כתיב ומשני ההוא משפת מזבח ולמעלה, כלומר דלעולם קלעים חמש עשרה אמה לגובהה הוא דכתיב וכי כתוב וקומה חמש אמות משפת המזבח ולמעלה הוא דכתיב דמזבח גובהו עשר והיו הקלעים עודפות עליו חמש אמות שאינו בדין שיהא כהן עומד ועבודה בידו והעם רואין אותו מבחוץ. והא אתי כר' יוסי דס"ל כן בריש פרק קדשי הקדשים (זבחים נ"ט ע"ב) דמזבח היה גבוה עשר אמות, ואע"ג דר' יהודה פליג עליה התם י"ל דר' יהודה מתרץ לה לקושיין דהכא כלישנא קמא דפתח שער החצר איקרי פתח סתמא לא איקרי כך פירש"י ז"ל. והקשה עליו ר"ת ז"ל דאם איתא דארחב קא פריך לא היה ליה לאקשויי הכא משום דאנתן אכתי בגובהה מיירי ולקמן גבי והרחב מעשר אמות (ימעט) דמיירי ברחבה הוה ליה לאקשויי ולומר אמאי לילף מפתח שער החצר. ועוד דאי ארחב קא פריך למה איצטריך לאקשויי לר' יהודה משער החצר ליקשי ליה מאולם גופיה דמיניה קא יליף ר' יהודה כדאיתא לעיל ולימא ליה הכי ור' יהודה כיון דמאולם גמיר אפילו עד עשרים אמה רחב נמי דהא אולם עשרים אמה הוה רויח. ע"כ פר"ת דהכא ודאי מגובה קא פריך דקשיא ליה אמאי מכשרי ביתר מחמש ולא ילפי משער החצר דאי משום דפתח היכל הוה גבוה עשרים אמה ליכא למילף מיניה משום דחידוש הוא כדאיקרי פתח דהא פתח היכל במקום אהל מועד הוה קאי ומינה קא גמרינן דאיקרי פתח ומאי דפתח אהל מועד איקרי פתח חדוש הוא משום דפרוץ במלואו הוה ולא הוו ליה גיפופי כלל. וכתב עוד ר"ת ז"ל דלא גרסינן ואב"א כי כתיב קלעים חמש עשרה אמה בגבהה הוא דכתיב, דודאי קרא דקלעים חמש עשרה אמה ברחבה כתיב דהא חשיב מעיקרא ורחב החצר לפאת קדמה מזרחה חמישים אמה ואח"כ חמש עשרה אמה קלעים לכתף ואח"כ ולשער החצר מסך עשרים אמה וכל זה ברחבה כתיב. אלא הכי גרסינן ואב"א קלעים חמש עשרה אמה גבהה הוו והא וקומה חמש אמות כתיב, ההוא משפת קלעים ולמעלה כלומר שקלעים שהיו מצד הפתח היו גבוהים חמש עשרה אמה ועליהם קלעים אחרים גבוהים חמש אמות כדי להשלים בין כולן לגובהו של פתח שהיה עשרים אמה. והא שנויא בתרא אתיא דלא כר' יהודה, דהא לר' יהודה עד ארבעים אמה גבהה מעשר ור' יהודה מתרץ לקושיין כשנויא קמא, זו היא שיטתו של ר"ת ז"ל.
והקשו עליו בתוספות דא"כ מאי קא משני פתח שער איקרי פתח סתם לא איקרו דאי אפילו גבוה ה' איקרי שער כ"ש דאיקרי פתח דפתח קטן משער דכיון דאפילו שער הגדול לא הוי יותר מה' כ"ש פתח הקטן שלא יהא יתר מה'. ועוד הקשה רבינו נ"ר דלפי פירושו אי אפשר למקשה להקשות משער החצר אלא א"כ נאמר דמפתח ההיכל לא גמרינן דחידוש הוא, ואפילו לשנויא קמא דמשנינן פתח שער החצר איקרי פתח סתמא לא איקרי ליכא למילף לא משער החצר ולא מפתח ההיכל והוי ליה לאקשויי מ"מ בין לר' יהודה בין לרבנן גובה עשרים או ארבעים מנא להו, וכן לשינויא בתרא לר' יהודה גובה ארבעים מנא להו. ע"כ כתב רבינו נ"ר דנראין דדברי רש"י ז"ל עיקר, ומה שהקשה לו ר"ת לא קשיא דמאי דקאמר דאכתי אגובה קיימינן מ"מ כיון דאדרבה אתינן למידק ורב קאמר דרבנן לא למדוה אלא מפתחו של אולם וקא מייתי עלה הא מתני' דתנן גבהו של היכל וכו' קס"ד דמקשה דר' יהודה לא פליג אלא אגובהה אבל ברחבה מודה להו וכמו שנראה ממשנתנו וכאילו אמר חכמים למדו גובה ורוחב מפתחו של היכל ור' יהודה פליג עלייהו בגובה ומודה להו ברוחב והלכך מקשה שפיר לתרווייהו. ומה שהקשה נמי אמאי לא מקשה לר' יהודה מפתחו של אולם, אין הכי נמי אלא עדיפא מינה נקט כדי להקשות לתרוייהו משער החצר ולא ליקשו משער אולם דלא קשיא לרבנן דאינהו לא גמרי מיניה. ואח"כ ראה שלא עלה בידו לאקשויי לתרוייהו הקשה לר' יהודה מפתחו של אולם והיינו דקאמר ור' יהודה מפתחו של אולם גמר והתנן והרחב מעשר אמות [ימעט] ובדין היה לו להקשות ור' יהודה כיון דמפתחו של אולם גמר ליליף מיניה לרוחב אלא דאלומיה אלמיה לקושיא וחדא דאית ביה תרתי קא מקשה כלומר ור' יהודה היאך אפשר דגמר לגובהו מפתח של אולם אלא ודאי איהו מודה להו לרבנן דהרחב מעשר אמות ימעט דהא לא פליג, כיון שכן אף גבהו נמי אי אפשר למיגמר מיניה. דאי הוי גמיר ליה מיניה אף רחב מעשר [אמות] הוה ליה למיגמר מיניה וליכשיר אפילו עד עשרים אמה רוחב כפתחו של אולם. ופריק אביי פליג בברייתא ולומר [דר' יהודה] מכשיר אפילו עד עשרים כאולם ולית ליה הא דאמרינן לקמן (י' ע"א) סבר רב אחא למימר על שלוש עשרה אמה ושליש ק"ו מפסי ביראות. והקשה רבינו נ"ר דאם איתא דר' יהודה נמי מכשיר ברחבה עד עשרים כי אקשינן לעיל לר' יהודה אמאי לא גמיר מפתח שער החצר וליכשיר עד עשרים, אמאי לא שני לר' יהודה הכי נמי דהא עד עשרים מכשיר כדאמרינן. וי"ל דטעמא משום דאורחא דתלמוד דכל היכא שהוא יכול לתרץ [אפילו] לדעת המקשה מתרץ. אי נמי משום דמאן דסבר לקמן (י' ע"א) דר' יהודה לא מכשיר אלא עד שלוש עשרה אמה ושליש לא בעי לתרוצי ליה הכין כל שאפשר ליה לתרוצי בלאו הכין, אבל אחר שהקשה לו דכיון דגמר מאולם ליגמר נמי לרחבו תירץ אביי דאף ברחבו נמי פליג וגמיר ליה מפתחו של אולם רבינו נ"ר.
[עירובין ג' ע"א] כי אתא רב דימי אמרי במערבא. כתב הראב"ד ז"ל דמאי דקא בעי הכא מאי אמלתרא [על] אמלתרא דברייתא דגבי מבוי קאמר אם יש לה אמלתרא אפילו למעלה מעשרים אמה אינו צריך למעט, דאי אאמלתרא דמתני' דמדות (פ"ג מ"ז) היכי אמרינן פסקי דארזא והא בהדיא קא תני בה של מילה היו.
